דנה ידלין
פואטרי סלאם
שירים
בבת אחת
*
בבת אחת אני רוצה
את הכל
ושהכל יהיה מונח לפני
ושאני אבחר על פי מידת התיאבון
מה בא ומתי
למשל,
עכשיו אני רוצה:
אהבה.
**
מקודם רציתי אהבה
עכשיו בא לי פסנתר
עם אבוקדו בצד.
קצת מזה
וקצת מזה.
***
עוד מעט
האורחים יגיעו
וכבר בסלון
יין נהדר ודוריטוס מופלא
וגם התלתלים
כמו שרציתי.
****
עכשיו אני רוצה:
הפתעה.
לא לגלות לי.
מות הזבוב
*
האמנות:
אדם רוצה מגבת
ואין לו.
אם יצעק מגבת
אם יצייר מגבת
אם יכתוב
אולי ייטב לו לאדם
אבל יישאר רטוב
**
אם אכתוב את המילה מגבת
ואם אהגה בה כל ימי
ואם על כל לוחות ליבי מגבת מגבת
האם יתווספו מגבות בעולם?
***
כל עלה
הוא קצת שלכת
כמו שכל זבוב
הוא קצת מגבת.
השומר בכניסה לתחנת הרכבת
השומר בכניסה לתחנת הרכבת פתח לי את התיק ומצא
בקבוק עם מכתב.
הוא תמה לנוכח המראה, שכן לא היו בתיקים או גלים
או רחף שחפים
בתיק היו צרור מפתחות, שאריות פתקים
פקק של עט וכתם כחול.
״מה יש בבקבוק?״ שאל השומר
״מכתב״, עניתי
״לשם מה המכתב״, המשיך
״לשם הבקבוק״, התחכמתי
השומר היה רוסי ולא ידע עברית כל כך טוב
בכל זאת דיבר בשפה גבוהה כפי שנהוג בשירים:
״התועילי לפתוח את הבקבוק?״
ידעתי שאין בבקשה זו שום עניין בטחוני
השעה הייתה רבע לשבע בבוקר
בכניסה לקניון עזריאלי
׳קניון עזריאלי׳ זו מילה שאסור להגיד בשירים!
הבהרתי לשומר שהשיחה שלנו היא לא שיר
ושעלי למהר לרכבת שיוצאת בעוד שבע דקות.
״תפתחי את הבקבוק״, הוא התעקש במלוא המדים
ואני כבר ספרתי ארבע דקות ליציאת הרכבת
שהייתה במרחק שלוש דקות ריצה ממני
״אין לי זמן״, אמרתי לו, ״אני חייבת לרוץ!״
השניות חלפו והתחלפו לדקות
שהפכו לשעות והתמשכו לימים.
הזמן הוא לא עוד זמן
הוא מילה שאפשר להגיד אותה
או לכתוב
אפשר לדחוף לבקבוק
אפשר לחלק אותה לאותיות
כפי שמחלקים ארמון חול לגרגרים
אחר כך הרוח וכפות רגליים וגלים
עושים בה חולין.
איך אומרים דימוי בלשון מציאות?
אמרתי לשומר שאין בכוונתי לפתוח
גם לא בעד כל הרכבות שבעולם
מצידי שהזמן יהפוך לגבינה צהובה.
הוא הביט בי כמו ששקית ניילון מסתכלת על צדפים
אז כבר רציתי לפתוח לו את הבקבוק המזוין
שיטיל כישוף במשמעותן של המילים!
אבל הרוסי שתק
לא משום הסכמה או הבנה
גם לא בשם האדישות
אלא כמו שדף לבן שותק
את שתיקת הציור שלא צויר בו
כך נפרדנו
בתחנת הרכבת של קניון עזריאלי
שהייתה מציאותית ועילגת
מעבר לכל דמיון.
שירי ילדים
תעלומת שבת
בכל פעם שאני פותח את הקופסא של העוגיות
אני מוצא רק ברגים, ומסמרים, ומפתחות
בכל פעם שאני מציץ בקופסה של הגלידה
יש שם ערמה של שניצלים שאמא הקפיאה
ולמה אומרים מגירת חטיפים
אם כל מה שיש שם זה קופסאות שימורים?
ואיך זה שדווקא בארון של המגבות
נמצאים כל השוקולדים
וכל הסוכריות?
לנגה יש סוד כמוס במיוחד
לנגה יש סוד כמוס במיוחד
והיא שומרת עליו כמו ששומרים על תינוק
לנגה יש סוד כמוס במיוחד
והיא מחזיקה אותו בבטן עמוק עמוק
לנגה יש סוד כמוס במיוחד
והיא לא מגלה לאף אחד
מי נתן לה אותו או לאן הוא צריך להגיע
מה הצורה שלו ואיזה קולות הוא משמיע
נגה אמרה לי פעם:
יש לי סוד כמוס במיוחד
ואני אמרתי לה
אז מה! גם לי יש אחד.
פלוץ
פלוץ זאת מילה מאד מצחיקה
אפילו הריח שלה מצחיק
(למרות שהוא לא כל כך נעים)
אם היו קוראים למפלצת מפלצת
בגלל שהיא מפליצה
אני בטוחה שזה היה פחות מפחיד.
שכנים
לשכנים בבית שממול
תמיד יש סוכר, חלב וביצים.
ובכל פעם שאמא מכינה עוגה
ופתאום מגלה
שחסרים מצרכים,
היא שולחת אותי לשכנים
לבקש סוכר
או חלב או ביצים
ולפעמים זה כבר לא נעים!
אבל אמא אומרת
זה בסדר, אנחנו שכנים
וחוץ מזה
גם הם תמיד מבקשים.
כשאני מתבייש
כשאני מתבייש ולא רוצה שיראו
אני מניח את הידיים מעל העיניים
וסופר:
אחת… שתיים… שלוש… (בלב)
ואפילו שאני יודע שכולם רואים
כשאני פותח את העיניים
הם כבר לא מסתכלים.
כשזוהר נולדה
כשזוהר נולדה
העצים היו ירוקים בפעם הראשונה
העלים עוד לא ידעו מה זה שלכת
האבטיח חשב שהוא יונה.
כשזוהר נולדה
הגזעים עוד לא נחשו שיצא מהם ענף
אף אחד לא הניד עפעף
כשזוהר הביטה בפעם הראשונה
בגוזל ורוד חושף כנף.
ורגע לפני שזוהר גילתה את השמים
הם עוד היו בצורת נמלה,
העננים רחפו מתחת למיטה
השעון היה גשם
לפיל היה חדק עשוי מנוצה.
ולפני שזוהר אמרה את המילה הראשונה
כל המילים התייצבו לכבודה, נדחפו הצטופפו
האותיות השתוללו
ההברות התבלבלו
כולן התפללו לזכות בתואר הכבוד
להיות הראשונה שזוהר אמרה
פעם, כשזוהר עוד היתה רק תינוקת
לא היו מילים
שיסגרו לה קו זהב
מסביב למחשבה.
בכל לילה
בכל לילה, רגע לפני שאני נרדם
אני מסתכל בפתח של המזגן
ומדמיין מנהרה סודית מלאה בממתקים.
יש שם סוכריות ושוקולדים (בלי אגוזים)
חטיפים מכל הסוגים
וגלידות ענקיות שנמסות בצדדים
ורגע לפני שנעצמות לי העיניים
ואני מחליט שזהו
הפעם אני מושיט את הידיים
וקוטף לי ממתק אחד (או שניים)
אני פתאום נזכר!
שכבר צחצחתי שיניים
ונרדם.